מִי שֶׁנּוֹתֵן צְדָקָה שְׂכָרוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לֶאֱמֶת.
עַל-יְדֵי אֱמֶת יִזְכֶּה לְשֵׁם עוֹלָם.
מִי שֶׁרוֹצֶה לָסוּר מֵרָע, וְרוֹאֶה שֶׁאֵין אֱמֶת בָּעוֹלָם, עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּשׁוֹטֶה.
מִי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁנֶּה בְּדִבּוּרוֹ, הוּא יָכוֹל לְהַשְׁפִּיל הַגְּבוֹהִים וּלְהַגְבִּיהַּ הַשְּׁפָלִים.
עַל-יְדֵי אֱמֶת הָעוֹלָם נִשְׁמָר מִכָּל הֶזֵּקוֹת.
הָאֱמֶת הִוא פּוֹדָה מִכָּל הַצָּרוֹת.
עַל-יְדֵי חֲנֻפָּה בָּא לְשֶׁקֶר.
עַל-יְדֵי יִרְאָה בָּא לֶאֱמֶת.
הַשֶּׁקֶר בָּא עַל-יְדֵי שֶׁמְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ פַּחַד מִבְּנֵי-אָדָם.
מִי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ מִשֶּׁקֶר, הוּא מְנַצֵּחַ תָּמִיד.
מִי שֶׁדּוֹבֵר כְּזָבִים, הוּא אוֹבֵד.
מִי שֶׁמְּקַיֵּם דִּבּוּרוֹ, יָכוֹל לַעֲשׂוֹת פְּעֻלּוֹת.
הָאֱמֶת מֵבִיא שׂבַע.
עַל-יְדֵי אֱמֶת בָּא הַקֵּץ.
כְּשֶׁאֵין אֱמֶת אֵין חֶסֶד. גַּם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִם בְּנֵי-אָדָם.
מִי שֶׁרָחוֹק מֵאֱמֶת, רָחוֹק מִצְּדָקָה.